תנופורט (1990) בע"מ נ' הועדה המחוזית לתכנון ובנייה מחוז מרכז

פסק דין

ביום 21.12.10 הגישה העותרת את העתירה, שבה טענה כי המשיבים נמנעו ממתן תשובה לבקשתה מיום 4.3.2010. בבקשה מיום 4.3.2010 עתרה העותרת למתן רשות לערור על החלטה נקודתית של ועדת משנה לתכנון ולבנייה מחוז מרכז מיום 25.1.2010. לצורך העניין אשר לפניי, אינני נדרש להתייחס לתוכן ההחלטה מיום 25.1.2010.

ביום 28.2.11 הגישו המשיבים תגובתם לעתירה. בתגובתם נאמר כי ביום 2.1.11 ניתנה החלטה בבקשה למתן רשות לערור, ולפיכך התייתר הצורך לדון בעתירה. בפתח ההחלטה, שעליה חתום ד"ר אמרני, הממונה על מחוז המרכז ויו"ר הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה, נרשמה ההתנצלות הבאה: "ראשית אבקש להתנצל על כך שכנראה בשל תקלה טכנית סברנו שהמענה לפנייתכם ניתן בזמנו, אלא שעל פי האמור במכתבכם מכתבנו לא התקבל אצלכם". בהחלטה צוין כי היא ניתנת בהתייחס למכתבה של ב"כ המבקשת מסוף חודש נובמבר 2010.

בנסיבות אלה אכן התייתר הצורך לדון בעתירה, והדיון בה בוטל. העניין היחיד שנותר להכריע בו הוא בקשת המבקשת לפסיקת הוצאות.

המבקשת טענה כי הגשת העתירה היא שהביאה למתן החלטה בבקשה למתן רשות לערור. לטענתה, החלטתו של ד"ר אמרני ניתנה כעשרה ימים בלבד לאחר הגשת העתירה, וזאת לאחר שחלפו כשמונה חודשים מאז הגישה את הבקשה, ולמעלה מחודש מאז שלחה למשיב 1 תזכורת בעניין בקשתה (ביום 23.11.10).

בתגובה לבקשה טענו המשיבים כי בשל שביתת הפרקליטות, הובאה העתירה לידיעתם רק במהלך המחצית השנייה של חודש ינואר 2011 (ולאחר שהעתירה הועברה לבית משפט זה מבית המשפט לעניינים מינהליים בתל-אביב, אליו הוגשה תחילה בשגגה). קרי, החלטתו של ד"ר אמרני מיום 2.1.11 קדמה להגשת העתירה – מבחינתם של המשיבים. עוד נטען כי ההחלטה מדברת בעד עצמה, וברור ממנה כי מדובר בתקלה טכנית ולא בהימנעות ממתן החלטה בבקשה.

על פי ההלכה הנוהגת לעניין פסיקת הוצאות בעתירות שנמחקו, ייפסקו הוצאות בהתקיים התנאים הבאים: הגשת העתירה מלכתחילה הייתה מוצדקת; לא היה שיהוי בהגשת העתירה; העותר מיצה את ההליכים טרם שפנה לבית המשפט בעתירה; עצם הגשת העתירה היא אשר הניעה את המשיבים להעניק לעותר את הסעד המתבקש בעתירתו (ראו למשל בג"ץ 307/00 גלעד יצחק נ' שר התחבורה, מיום 29.6.00).

משניתנה החלטתו של ד"ר אמרני במענה לפניית ב"כ המבקשת מיום 23.11.10, וטרם הבאת דבר קיומה של עתירה זו לידיעתו, הרי שהתנאי האחרון המנוי בפסיקה אינו מתקיים בענייננו. בנסיבות אלה, דין הבקשה להידחות.

לפיכך, אני מורה על מחיקת העתירה ללא צו להוצאות.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"ב ניסן תשע"א, 26 אפריל 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: